איך זה קורה ?

זהו תהליך ! והוא אינו מתרחש כהרף עין. במהלך מפגשים (שיעורים)  בין תלמיד ומורה (45-50 דקות), נוצרת ומתהווה אצל התלמיד היכולת להתבונן ולחוש כיצד הוא מפעיל ומשתמש בגופו, ולזהות את הרגליו בהקשר זה. בהמשך לכך מתפתחת ונוצרת היכולת לבחור באופן מודע, להפעיל את הגוף באופנים אחרים ולהפוך אותם עם הזמן, לדרך ההתנהלות במקום הקודמים. 

במרכז התהליך נמצאת היכולת המתפתחת במהלכו, לחוש ולדייק את מיקומו של הראש ביחס לצוואר ואת היחס בין שניהם יחדיו, לשאר עמוד השדרה והגו. מתוך כך מתאפשרת יציבה מדויקת יותר כזו שאין בה עשיית ועבודת יתר של השרירים השונים בכדי לתמוך בשלד ובגוף זקוף. במקום זאת נדרש מאמץ שרירים מינימלי. זה שהכרחי כדי שנהיה זקופים. זה שעבורו שרירינו תוכננו ונוצרו, כך שיוכלו לשאת בו בלי להתעייף ולקרוס. כאשר זה כך, אפשרי לעמוד השדרה להיפתח ולגו להזדקף בנינוחות למלוא אורכו. במצב כזה מתאפשרת גם פעולה קלה ומלאה של כל חלקי הגוף, חיצוניים ופנימיים, ככל שזה תלוי בנושא היציבה (וזה תלוי בו !) .

ההתפתחות הזו נעשית ע"י חוויה אמיתית, בפועל, של תחושת אופן הפעולה ומצב הגוף במגוון של מצבים ( ישיבה , עמידה, הליכה ועוד אחרים, ובמעברים ביניהם). במהלך כל אחד מהמצבים, המורה מלווה את התלמיד במגע עדין של ידיו ובאמצעותו הוא מסייע לתלמיד בכיוונון של יחס ראש צוואר גו, ובשימורו של זה. עם הזמן מפתח התלמיד את היכולת ליצור עבור עצמו את התנאים הללו ולשמרם באופן עצמאי בכל זמן שהוא בוחר.

למעשה, עם הזמן נוצר אף מצב שבו הגוף מרגיש חוסר נוחות כאשר הכוונון אובד, והוא כמו דורש אותו חזרה. המודעות למיצוב הגוף, הופכת אז לחלק מהגוף עצמו, כזו שהוא עצמו יוזם ומעורר פיסית ע"י הסרוב להרגיש בנוח כאשר המיצוב לא מדויק.

כשיכולת כזו נרכשת, לימדנו את עצמנו למעשה, לא להפריע לגוף לפעול באופן קל ונינוח. אנו עושים זאת, לא על ידי עשייה פיסית כזו או אחרת, אלא בהימנעות מתוך מודעות, מעשיית יתר שמקלקלת ומכבידה.